הבעיה היותר גדולה היא שלא רק שמשכתי אותם אלי – גם נתתי להם להישאר, והאמנתי שעם התבונה, האופטימיות, הסבלנות וקיבולת ההכלה האינסופית שלי, אני בטוח אציל אותם מעצמם הפגוע, אגרום להם לראות את כל מה שכן טוב וכדאי למענו להישאר במערכת היחסים.

במשך שנים רבות הכירו אותי כולם כענת הרגועה, הקשובה והמאוזנת, כשבתוכי התחוללה מלחמת עולם בין מה שבאמת רציתי והרגשתי לבין מה שהאמנתי שבכלל מותר לי לבקש ואפשרי לי לקבל.

לפני כ־10 שנים, הצלחתי לצאת מקשר קשה מאוד, שבו הייתי רק מרצה עד כדי שמכרתי את הערכים שלי, את הזמן שלי ואת הרצונות שלי רק כדי לשמור על שקט מדומיין. הבנתי שמשהו אצלי לא עובד טוב אם הגעתי למצב הזה, והחלטתי לעשות הכול כדי להבין מה לעזאזל קורה כאן ואיך זה שנשארתי כל כך הרבה זמן במקום שעשה לי כל כך רע מרוב שפחדתי שיהיה לי רע יותר בלעדיו.

מה לעזאזל קורה כאן? הייתי חייבת להבין.